יום רביעי, 8 בנובמבר 2017

פרשת חיי שרה תשע"ח




פרשת חיי שרה


בס"ד
כ' מרחשוון, תשע"ח
09/11/17
 

            לכבוד משפחות שטראוס-עמיאל וברן-עמיאל,

           
וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ (בראשית כג:ב)
ולמה הוא קורא אותה קרית ארבע... שנקברו בה ד' צדיקים אבות העולם אדם הראשון אברהם יצחק ויעקב.
ד"א שנקברו בה ד' אמהות חוה ושרה ורבקה ולאה.        (בראשית רבה נח:ד)
           
            המדרש הזה אכן מפתיע: יש לנו ד' אבות במקום ג', ובין ד' האמהות חוה תופסת את מקומה של רחל. אבל קודם כל, אנחנו חייבים לשאול: למה בכלל אדם וחוה נקברים במערת המכפלה? הרי אדם מת בשנת 930 לבריאת העולם, וחברון נבנתה אחרי המבול בשנת 1656 לבריאת העולם! ומי בכלל קבר אותו שמה? המדרש ממשיך (שם ח): "'שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה'... אמר רבי אבהו: שכפף הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה." אם כן, גזירת ה', "עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב" מתקיימת על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.
אבל מאיזה אדמה נלקח אדם הראשון?
אמר רבי יודה בן פזי: מלא תרווד אחד נטל הקב"ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון. אמר: הלואי ייברא ממקום המזבח ותהא לו עמידה! הדא הוא דכתיב (בראשית ב) 'וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה,' וכתיב (שמות כ) 'מזבח אדמה תעשה לי,' מה אדמה שנאמר להלן מזבח, אף כאן מזבח.
(תלמוד ירושלמי, מסכת נזיר, פרק ז, הלכה ב)

            אפשר להבין למה לא כדאי לקבור את אדם הראשון מתחת למזבח, שכן בית ה' לא יכול להיות בית קברות—אפילו להלין מת בירושלים אסור! אז במקום זה, הולכים עד קצה מחוז ירושלים, עד חברון. (עיין יהושע פרק י, שם רואים שאדני-צדק מלך ירושלים קורא בראש ובראשונה למלך חברון לעזור לו.) זהו מסע סמלי, שמשוחזר על ידי אברהם ויצחק כשהולכים לעקידה מחברון להר המוריה, ועל ידי דוד המלך כשהוא מעביר את בירתו מחברון לעיר דוד. אבל מה הקשר של חברון לעבודת המזבח היומיומית?
אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה, צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר, בַרְקַאי. מַתְיָא בֶן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר, הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח. עַד שֶׁהוּא בְחֶבְרוֹן, וְהוּא אוֹמֵר, הֵין.
(משנה, תמיד ג:ב)
לפיכך היה אומר עד שבחברון... כדי להזכיר ישיני חברון.
(רש"י, מנחות ק., ד"ה מתתיא)

            אם כן, יש קשר אמיץ בין "ישיני חברון" במערת המכפלה למקום המזבח. עבודת הקרבנות של כל יום מתחילה רק כשהאור נראה "עַד שֶׁהוּא בְחֶבְרוֹן." רק כשקרני השחר העולה נוגעים גם במקום קבורתו של הזוג הראשון, שנבראו ממקום המזבח — שאצלם נקברו אלו שהגדירו אותו מקום כ"הר," כ"שדה" וכ"בית" (פסחים פח.)—יש לנו "עמידה" לקום לעבודת ה'.
            החיבור שבין חברון קרית הארבע ובין יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו הוא חזק ועתיק-יומין—לא רק מימי דוד המלך, לא רק מימי האבות והאמהות של עם ישראל, אלא מימי הצדיקים, אבות העולם כולו.
             
שבת שלום,
הרב יוסי בלק



הדברים הקטנים יכולים להשפיע בגדול
הרב אלדד זמיר

וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ." (בראשית כד:יח)

נערה צעירה משקה איש צמא במים ולאחר מכן עוזרת לו להשקות את גמליו. זה אינו אירוע מרעיש עולם, אך הוא קבע את מסלול חייה של רבקה והפך אותה לאחת מארבע האמהות, אחת מאושיות אומתנו.
לעיתים קרובות אנו מפחיתים בערכם של הדברים הקטנים בחיים. התקשורת מביאה לתשומת ליבנו כל כך הרבה אירועים משמעותיים: האדם צועד לראשונה על הירח, מדען הזוכה בפרס נובל על תגלית מהפכנית, תינוק הנולד בהפריית מבחנה באיזו שיטה חדשנית, הוסר ליבו של אדם והוחלף בחדש. אלו באמת אירועים משמעותיים. איזו משמעות יכולה להיות לדברים הקטנים והיומיומיים שאנו עושים? הם אינם עוקרים הרים או מזעזעים אוכלוסיות שלמות.
לפעמים אנו משתעממים ממה שאנו מחשיבים כפרטים הקטנים. אנו נוטים לשכוח שהחיים אינם מורכבים ממופעי זיקוקים. בד"כ הדברים היחידים המאירים בחוץ הם אורות הרחוב; די משעממים, אך מפיקים את האור הנחוץ. במחשבה שניה, למרות כל הזהר המסנוור שלהם, כמה אור שימושי מפיקים אותם זיקוקים?! תפקידנו הוא לעשות את מה שראוי ונכון. אל לנו לעשות את השיקול כמה השפעה תהיה למעשה כלשהו, מכיוון שזה מעבר לכוחנו. עלינו להשקיע גם בדברים שנראים לכאורה סיזיפיים וקטנים.
נערה צעירה משקה איש צמא במים, ומשנה את פני ההיסטוריה לעולם.





במנהג שלא להעמיד חופה בשחרית (א)
הרב דוד ב"ר ברוך קלונימוס שפרבר
שו"ת אפרקסתא דעניא, חלק א, סימן קעב

שוי"ר לכבוד יד"נ הרב הגדול חו"ע כו' כש"ת מוהר"ר גרשון מענדל קאהן שליט"א אבדק"ק סענזיארץ יצ"ו.
אחדשת"ה באה"ר, בדבר המנהג שלא להעמיד חופה בשחרית, ומצא בס' המטעמים ערך חו"כ אות קל"ב, שכ' הטעם שעושין סעודת נשואין בלילה, משום דסעודה הראשונה של נשואין שהי' בישראל בנשואי יצחק ורבקה הי' בלילה, שהרי אליעזר בא לעת ערב ועד שעברו כל אלה הי' איזה שעות בלילה, ועוד דמצינו במד' שנשואי יעקב הי' ג"כ בלילה ע"כ, וא"כ ה"ה נמי לחופה שעושים בלילה, דכיון שאליעזר בא לעת ערב א"כ ל"ה החופה קודם, ומה שעושים לפעמים תיכף אח"צ, י"ל עפמ"ש רש"י פ' בא עה"פ בין הערבים דמשש שעות למעלה קרוי ב"ע, (ואולי יש לחלק בין ב"ע לעת ערב), ועכ"פ משמע מזה דבשחרי' אין עושין, ועי' בבאה"ט סי' כ"ו סק"ד ופ"ת סק"ז שהאריכו בזה אם מקדשין בלילה, ופלא שלא הביאו מאליעזר ויעקב, ועוד אני מתפלא על מנהג החסידים ואנשי מעשה שעושי' החופה דוקא בלילה, מדוע לא חיישו לשיטת רא"ם וכנה"ג שבבה"ט שם, שהיא ס' קידושין, ועי' קידושין ע"ט. קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר כו', ל"צ דקדיש בההוא יומא דמשלים ששה, רב אמר ה"ה בוגרת לפנינו, מדהשתא בוגרת, בצפרא (כשקדשה אבי') נמי בוגרת, משמע לכאו' דמקדשים גם בשחרית עכ"ד.

בחסדי י"י אשיב על ראשון ראשון, הנה מ"ש מס' המטעמים (שאת"י), במחכ"ת אינו דמיון, דשם לא כתב רק טעם לסעודת הנשואין ולא לחופה שבזמנינו שגם הקידושין נעשים אז ורבקה הרי כבר נתקדשה ביום ע"י אליעזר בתורת שליחות, כמ"ש התוס' כתובות ז: ד"ה שנאמר, ז"ל ובמס' כלה דמייתי קרא דויברכו כו', איכ"ל דהתם ברכת אירוסין והכא ברכת נשואין, ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת ע"י שליח, שהרי אליעזר שליח הי' ע"ש, ואע"ג דכ' להלן דאסמכתא בעלמא היא דעשרה לא משתמע מהתם, ולא איירי פשטי' דקרא בברכת אירוסין עכ"ל, אין כונתם למיהדר ממ"ש שהי' אליעזר שליח לקדושין, אלא ר"ל דאין ללמוד משם לברך ברכת אירוסין בקידושי שליחו', והאי קרא אסמכתא בעלמא הוא, והא ראי' דעשרה לא מישתמע מהתם, וגם בפשטי' דקרא לא מיירי מבר"א אלא ברכת הפרידה, וממילא א"ש דהוצרך הש"ס למילף מקראי אחריני (ובאמת צ"ע מ"ט יליף במס' כלה מויברכו את רבקה, דאיכא למדחי כמ"ש התוס', ולא מייתי מהנך דתלמודא, וי"ל לענ"ד עפאז"ל במדרש תהלים צ"ב ע"פ טוב להודות, דמהאי קרא דבועז יליף דעדות חליצה צריך עשרה, וי"ל דמס' כלה ס"ל דהך דבועז קאי בחליצה, להכי יליף מרבקה).

וכהאי דמס' כלה איתא נמי בפדר"א פט"ז ז"ל וכחזן שהוא עומד ומברך את הכלה בחופתה, כך עמדו וברכו את רבקה שנאמר ויברכו כו', ואיכא למדחי קצת, שגם הפדר"א ס"ל כתוס' בפשטי' דקרא, דלאו בבר"א מיירי אלא שהיה מנהג לברך את הכלה כמנהג בכמה מקומות גם עכשיו, לברכה קודם הסידור קידושין במאמר אחותינו את היי לא"ר. והכי דייק לשון הכתוב ויברכו את רבקה, דאילו ברכ"א הרי היא ברכה להקב"ה, וזהו שדייק נמי וקאמר כחזן העומד לברך את הכלה, ואילו בר"א אינה לכלה לחודה אלא לשניהם.

ועפ"ז דייקו נמי באמרם ז"ל שנ' ויברכו ויאמרו לה, דמייתי נמי "ויאמרו לה", להורות שכונתם על סיפא דקרא "את היי כו'" ועי' מלבי"ם שם שפי' ברכה שקודם החופה כמאז"ל, ועי' אה"ע סי' ל"ד ס"א, מ"מ מדברי כולם נשמע דאליעזר קידש בתורת שליחות, ועי' חת"ס מס' כתובות שם ד"ה וברכ' אירוסין וכדברי התוס' שכ' דהך קרא דרבקה אסמכתא בעלמא הוא, מצאתי שוב במס' כלה רבתי פ"א מידי בכוס ברכות, אלא אסמכתא הוא ע"ש, עכ"פ אין משם ראי' לקידושין בלילה.

וכן בנשואי יעקב אע"פ שהי' בלילהא) מ"מ מנ"ל דהקידושין היו בלילה, אדרבה איכא למישמע דכבר נתקדשה מקודם, דהרי לאחר שעבד ז' שנים אמר הבה את אשתי הרי דקרי לה אשתי, א"ו דכבר נתקדשה לו, והיטב אשר דבר בס' תו"ת (בראשית כ"ט, ד') דממ"ש הבה את אשתי מוכח דגם ארוסה בכלל שם אשתו שהרי רחל היתה אז רק ארוסה (והביא עוד כמה ראיות לזה, ושיש להתעורר במ"ש הפו' בדברי רבינו ירוחם, אם כ' בגט ארוסה, אנת אנתתי, ולא ארוסתי אם הגט כשר, והרי לפנינו שגם ארוסה נקראת אשת איש עי"ש.

ואפשר לישב זה ע"פ הירושלמי דאין למדין מקודם מתן תורה, עי' תוס' מו"ק כ'. ד"ה מה חג, וכבר כתבתי בזה במק"א א) אלא דמדברי הספורנו ע"פ ואבואה אליה, משמע קצת דגם האירוסין היו באותו מעמד, שכ' שם ז"ל נעשה הנשואין לא האירוסין בלבד כו' ע"ש, וכן המלבי"ם ז"ל לפי דרכו כ' ז"ל הוצרך לומר כן, כי ל"ה יכול לקדשה בשכר עבודה שעבד דקי"ל ישנה לשכירו' מתחלה וע"ס, והו"ל מלוה כו', ואף אם בעל אח"כ סתם, אינם רק ס' קידושין כמ"ש באה"ע כ"ח סט"ז, ואחר שהדין שבקטנה צריך אביה דוקא למסרה לקידושין כמש"ש סי' ל"ז ס"ז, לכן הי' צ"ל הבה את אשתי, ושיקנה אותה בביאה עכ"ל, מ"מ מדברי שאר מפרשים משמע דכבר נתקדשה, וי"ל דקיבל אביה קידושי כסף וכיו"ב, והעבודה היתה בתורת תנאי, ואחר שנתקיים התנאי הו"ל אשתו מחמת הקידושין דלמפרע, וכ"מ מדברי האלשיך ז"ל ד"ה ויאמר יעקב ע"ש, וז"ש כי מלאו ימי ופי' רשב"ם שבע שנים שעבדתיך וכ"ה בתיב"ע, ואפי"ת דהאירוסין ג"כ היו באותו מעמד, מ"מ אין שום הכרח שהיו בלילה, ואדרבה סדר מקראות מורה הפכו דהרי מתחלה כתב ויאסף לבן כו' ויעש משתה ואח"כ כ' ויהי בערב כו', ושפיר י"ל דמבע"י עשה משתה לאירוסין ובערב עשה ערמתו.

המשך יבוא...

יש לכם שאלות ודילמות הלכתיות בשליחות? צוות שטראוס-עמיאל וברן-עמיאל ישמח לענות לכם באופן אישי! רק שילחו את השאלה ל: rabanim@ots.org.il



·         קריאת שמע בזמנה או תפילה בציבור: מה עדיף?-/ מפי הרב יהושע גרינשטיין
·         "ציונים למצוות: הכנה לעימות"/# מפי הרב יהושע גרינשטיין
·         "לימוד תורה מציל חיים"/# מפי הרב יהושע גרינשטיין

פרשת חיי שרה
·         איפה נמצאים אור כשדים וחרן ביחס לארץ ישראל? מפה של המסלול מאור כשדים למצרים
·         דברי תורה על הפרשה, מאתר ישיבות בני עקיבא