יום רביעי, 1 בנובמבר 2017

פרשת וירא תשע"ח




פרשת וירא


בס"ד
י"ג מרחשוון, תשע"ח
02/11/17
 

            לכבוד משפחות שטראוס-עמיאל וברן-עמיאל,
           
וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם... וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. (בראשית יט:א-ג)
משתה. קביעות סעודה על היין, בהיות היין אהוב אצלו, כמו שהוכיח סופו על תחלתו; אבל אברהם לא עשה משתה. (ספורנו על אתר)
           
            אין ספק שהיין אהוב אצל לוט—הרי יין מופיע ד' פעמים בסוף הפרשה (רמז לד' כוסות?). אבל בוא נשאל שאלה פשוטה: האם לוט מביא את יין לסדום, או האם סדום מביא יין ללוט?
            סדום ובנותיה מופיעות בפעם הראשונה בפרשת נח (י,יט):  "וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי, מִצִּידֹן--בֹּאֲכָה גְרָרָה, עַד-עַזָּה:  בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה, וְאַדְמָה וּצְבֹיִם--עַד-לָשַׁע." והפרק הקודם מסביר מה כל-כך מיוחד בכנען, בעקבות שכרותו של נח (היחיד בין צאצאי נח שהכתוב "מגביל" אותו): "וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (ט:כד-כה).
ומה קורה בפרשת לך לך, אחרי שאברהם מציל את סדום ואת בנותיה? "וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן" (יד:יח).
ואם נחזור לדברי הספורנו, זה לא מקרי; הקשר בין סדום ליין הוא מהותי.

כִּי-מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם, וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה: עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי-רוֹשׁ, אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ. חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם; וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר. (דברים לב:לב-לג)
הם מתגאי' ונותני' כל מחשבתם להשיג תענוגי גופם בלבם כמו אנשי סדום, ולהשיג זה היו מואסים כל מיני גמילות חסדים כמו שהעיד הנביא באמרו " הִנֵּה-זֶה הָיָה, עֲו‍ֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ:  גָּאוֹן שִׂבְעַת-לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט, הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, וְיַד-עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה" (יחזקאל טז:מט).
 ענבמו ענבי רוש. ומזה הגפן יצמחו אצלם ענבי רוש שהם מעשים רעים ומזיקים לבריות, וזה בהשתדלם לשים עיניהם ולבם על בצעם ועל דם הנקי לשפוך.

לוט חושב שהוא יכול, בתוך ד' אמותיו, להמתיק ולעדן את האדישות, האכזריות והמרירות של גפן סדום; בתוך ביתו, זה יהיה יין של חסד והכנסת אורחים. אבל בסופו של דבר, הוא לא המשפיע אלא המושפע, ואפילו אם התורה לא חוזרת על עצמה, היא אכן מתחרזת "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה’ אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה כְּגַן-ה’ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר" (יג:י); "לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע" (יט:לב).
            האתגר של שליחות הוא להיות תמיד מן המשפיעים, ולא מהמושפעים—לא להצדיק את המעוות בחברה, אלא לתקן אותו.       

שבת שלום,
הרב יוסי בלק



מסירת הנפש של שרה
מורנו הרב שלמה ריסקין
"ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ולך לך אל ארץ המריה, והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אליך" (בראשית כב:ב). המתיחות הרגשיות והמוסריות של הפסוק הזה מזכירות לנו תמויד שכל מה שחשבנו על עקידת יצחק היא חמקמקית ומשלה. אנחנו חייבים לשאול הרבה שאלות מצערות על שתי הדמויות העיקריות במפגש החזק וה"נורא" הזה בין הקדשוש ברוך הוא ואברהם. קודם כל, איך ייתכן ש"ה', ה'', א-ל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת"—כמו שיתגלה למשה רבינ (שמות לד:ו)—עכשיו פונה לאותו בן-אדם שגילה את א-לוהי הרחמים והמוסר בדרישה מזעזעת כל כך. אבל אולי יותר מביכה מתביעת ה' היא תגובת אברהם, איך שהוא מקבל את זה בשתיקה—הרי זה אותו בן-אדם שביקש רחמים מהקדוש ברוך הוא, כמה פרקים קודם (בראשית יח:כה) על תשובי סדום ועמורה הרשעים: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" איך הוא נכנע לקבל מצווה להעלות לעולה את בנו התמים והחף-מפשע, יצחק?
יותר מזה, בפרשת השבוע לפני שבועיים, קראנו על שלב חדש בהתפתחות האנושות אחרי המבול, ברית בין ה' ובין נח ש"שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם א-לוהים עשה את האדם" (ט:ו). להוסיף על הקושיה, ה' מבטיח לאברהם בפרק הקודם שיהיה לו זרע נצחי: "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (כא:יב). הציווי הא-לוהי הזה להעלות את יצחק לעולה לא הולם, ואף סותר, את כל מה שראינו עד כה על האמונה המוסרית, הדת החדשה ששוברת את הכלים ואת הצלמים, שאברהם מייסד.
כדי לענות על השאלות שלנו, אנחנו חייבים לפנות לאשתו של אברהם, שרה, האם הראשונה, ולנסות להבין את התפקיד שלה בתוך הדראמה המשפחתית שכוללת א-להים, הורים, וילד. הרי הקדוש ברוך הוא מצווה את אברהם (שם): "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה!" שהמדרש מביא כראייה "שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות" (רש"י על אתר). כמו שהעיר מורי ורבי הרב יוסף דב סולובייצ'יק, אברהם חי 38 שנה אחרי מותה של שרה, כמפורש בכתוב, ואלו היו שנים של מרץ, שבו הוא מתחתן עם עוד אישה והוליד כמה בנים ובנות—אבל בכל זאת, אנחנו לא רואים שום התגלות או נבואה בשנים האלו. כנראה, אברהם הוא הרב בזמן ששרה היא הרבצין. המשימות והביקורים הא-לוהיים של אברהם הם רק דרך שרה!
יותר מזה, ההצלחה היחידה של אברהם אחרי מותה של שרה היא למנות את אליעזר למצוא אישה ראויה ליצחק. כנראה, כששרה כבר לא נמצאת לצידו, אברהם לא מספיק בטוח בעצמו כדי לקבל את ההחלטה לבד!
עכשיו אנחנו חייבים לשאול עוד שאלה: בפרשת השבוע הבא, אנחנו קוראים: "ותמת שרה בקרית ארבע, הוא חברון, בארץ כנען; ויבא אברהם לספד לשרה ולבכותה" (כג:ב). אבל למה שרה נמצאת בחברון בכלל? אחנו יודעים שאחרי עקידת יצחק, אברהם חוזר לבאר שבע (כב:יט), ששם נמצא האחוזה המשפחתית, ושם כורת אברהם ברית עם אבימלך מלך פלשתים (כא:לב-לד).
אם ביתם בבאר שבע, איך היא מגיעה לחברון? מה היא עושה שם?
אני רוצה להציע סציניאריו כדי להסביר את כל זה. באותו בוקר שאברהם מבצע עם יצחק את ההכנות לנסוע לארץ המוריה, שרה מתעוררת. היא שואלת: לאן אתם הולכים כל כך מוקדם בבוקר? לאברהם אין ברירה אלא לגלות לאשתו הנאמנה, האם האוהבת של יצחק, את הציווי הא-לוהי. היא טוענת: הוא לא אמר לשחוט את הילד—הוא רק אמר להעלות אותו, להקדיש אותו לשירות הא-להים; לא ייתכן שהקדוש ברוך הוא אמר לך לשחוט ילד חף-מפשע!
ובאמת, "אברהם טפל לשרה בנביאות." חז"ל אומרים (תענית ד.): "וכתיב 'אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי' (ירמיהו יט:ה): 'אשר לא צויתי'—זה בנו של מישע מלך מואב, שנאמר (מלכים ב ג:כז), 'ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה;' 'ולא דברתי'—זה יפתח; 'ולא עלתה על לבי'—זה יצחק בן אברהם." לפי הגמרא הזאת, רש"י טוען שאברהם לא מבין נכון את הציווי; ה' רוצה את יצחק כ"עולה תמימה" בחיים, לא במיתה.
למה אברהם מבין את הקדוש ברוך הוא אחרת מאשתו שרה? אולי מפני שהוא גדל בצילו של מולך, עולם פגני שתבע להקריב ילדים כקורבנות, וזה השפיע על תפיסת החיים שלו. השפת אמת אפילו מפרש את דברי הכתוב "וירא את המקום מרחוק" (כב:ד) כמוסבים על הקדוש ברוך הוא, "המקום." אברהם תופס את ה' מתוך יראה ולא מתוך אהבה; אברהם—בשלב הזה של חייו—מרוחק מה', וה' רחוק ממנו. אברהם לא מבין את כוונת הקדוש ברוך הוא; שרה כן מבינה, ולכן היא מתנגדת למסעו של אברהם.
לכן, כשאברהם מסרב להקשיב לאשתו ומביא את יצחק לעקידתו נגד רצונה, שרה הולכת לחברון, לקברם של אדם וחוה, כדי להתפלל אל ה' ליד מקום מנוחתם של הזוג האנושי הראשון. שרה קוראת לאדם וחוה, סבי הסבים שלה, שיודעים את הצער של שכול, של ילד שנהרג. שרה קוראת לה' מחברון, המקום שבו כרת ברית בין הבתרים עם בעלה, והבטיח לו זרעא חייא וקיימא. אף שאברהם לא מקשיב לשרה, ה' כן מקשיב; הוא עוצר את ידו שך אברהם ומציל את יצחק.
אבל שרה עצמה כבר מתה; המתח והצער הם יותר מדי עבור האמא המסורה הזאת. אבל יצחק ניצל, ואיתו הנצח היהודי.
שבת שלום!




כניסת כהנים לקבר רחל
הרב אליעזר יהודה ולדנברג
שו"ת ציץ אליעזר, חלק טו, סימן סח

להתגלות עדות חדשה להיתר כניסת כהנים לקבר רחל אמנו.
כידוע מרובים המה הדיונים בספרי הפוסקים על אודות ביקור כהנים על קברי ומערות צדיקים קדמונים ושקודם מתן תורה ובתוכם על ביקור בקבר רחל אמנו, ורבו גם רבו האוסרים, יעוין לדוגמא בפ"ת יו"ד סימן שע"ב סק"ב, וארץ חיים (סתהון) יו"ד סי' שע"ב, וספר דברי יחזקאל תשו' א', ומ"ש בספרי שו"ת צ"א ח"א סי' א' אות מ"ד בנוגע לקבר רחל וציטטתי שם מספר שו"ת זית רענן ח"ב חיו"ד סי' כ"ו שהן הגאון המחבר והן הגאון הגר"ש סלאנט ז"ל העלו דיש איסור דאורייתא על כהנים לבקר שם בלא שום צד היתר ע"ש. ולאחרונה אסף ובירר בזה ידידי הגאון הראש"ל הרה"ר הגר"ע יוסף שליט"א בספר יחוה דעת ח"ד סי' נ"ח עיי"ש.
ובזה ברצוני לעורר ולהסב תשומת לב המעיינים והחוקרים על אומר מן החדש שמצאתי בזה באחרונה, אומר הנאמר ונפלט כאילו בדרך אגב בשולי גליון של איזה ספר
 חשוב, אבל תוצאות גדולות לו אם נוכל לאמת את הנאמר ואת הנכתב שם בתורת עדות, והוא זה.
לפני זמן קצר נזדמן לידי לרכוש ספר יקר נקרא בשם אהבת השם שמחברו הוא החסיד הנודע וכו' מוהר"ר יצחק אלפיה זצ"ל (נדפס מכי"ק בשנת תשל"ב בפעיה"ק ת"ו). ובעייני בו אחת הנה ואחת הנה בדברים הנפלאים הנאמרים שם, נדהמתי לקרוא בעמ' קכ"ח הגה פ"ז קטע מפליא אודות קבר רחל אמנו, והנני מעתיקו בזה בלשונו המלא: - והנני רושם לך מה שהעיד לי רב רחומאי רבי רפאל ישראל (שירזלי), כי בימי אביו הרב רבי יצחק והרב רבי יו"ט ישראל ועוד רב ששכחתי שמו כשבנו כותלי בית קבורת רחל אמנו והמצבה הגדולה וחזקום ותקנום היטב, חששו להם אלו הרבנים הנזכרים משום כניסת הכהנים לשם, ואם קברי הצדיקים מטמאים אם לאו ושנוייה היא במחלוקתם של ראשונים כמלאכים, ולצאת ידי חובת כל הדיעות ולהנצל מדין שמים ולהתיר להם לכהנים כניסתם לשם בלי שום פקפוק ונדנוד מחשש עבירה, עשו חלל גדול בתוך הכיפה שעל הקבר כדין וכהלכה, ועל גבי הכיפה של החלל ההוא בנו להם המצבה הגבוהה הזאת העולה עד החלונות, ומאז ואילך כל הרבנים והחסידים שהם כהנים ומדקדקים על עצמן בכל מין חומרא יתירא נכנסים לשם בלי שום פקפוק ובאין אומר ובאין דברים, ומזה תדע כי כל תקנות הראשונים כמלאכים כולם היו נעשים על פי הדין וההלכה, ובכן אל תתחכם עוד לסתור דבריהם ומעשיהם וסיגיהם, כי הם ירדו לעומקה של ההלכה ומאתנו נעלם כל דבר, ולכן רשמתי עדות זו בספר לדעת מה יעשה ישראל וכהניהם, ושלום על כל ישראל ועל רבנן ותלמידהון. עכ"ל הספר.
יוצא לנו מהאמור כי לפנינו עדות כפולה ומכופלת שנכתבה לדורות מרב חסיד ומקובל המעיד ובא ומאשר ונותן גושפנקא לעדות שהוגד לפניו מפי איש נאמן, המעיד ובא, כי בית דין גדול של רבנים מפורסמים, ומפורטים בשמותיהם תרי מגו תלתא, אשר טפלו בזמנו בהקמת המצבה הגדולה על קבר רחל אמנו, דאגו מראש שהמצבה תוקם ותסודר בצורה כזאת שהכהנים אפילו המדקדקים ביותר במצות יוכלו ליכנס שם בלי שום פקפוק ונדנוד מחשש עבירה. וכעדות נוספת ומחזקת את האמור, מעיד גם זאת, שמאז ואילך שסודר כהאמור: כל הרבנים והחסידים שהם כהנים ומדקדקים על עצמם בכל מין חומרא יתירא נכנסים לשם בלי שום פקפוק ובאין אומר ובאין דברים, ולא עוד אלא שמתוך כך הוא מראה ומוכיח שכל תקנות הראשונים, כמלאכים כולם היו נעשים על פי הדין וההלכה, ושעל כן אין להתחכם לסתור דבריהם ומעשיהם ומנהגיהם כי הם ירדו לעומקה של ההלכה, ומצהיר מפורשות שלשם מטרה זאת הוא רשם את העדות האמורה בספר כדי לדעת מה יעשה ישראל וכהניהם, זאת אומרת שיכירו וידעו מהעדות הנז' כי בקבר קבורת רחל אמנו סודרו הענינים על ידי רבנים גדולים בצורה כזאת אשר גם הכהנים מותרים להם בשופי ליכנס שם, ואפילו הכהנים המדקדקים על עצמם בכל מין חומרא יתירא יכולים ג"כ ליכנס שם בלי שום פקפוק ונדנוד מחשש עבירה כל שהיא, כשם שכבר עשו כן מעשה בעצמם הכהנים הרבנים והחסידים שקדמו להם, בלי שום פקפוק ובאין אומר ודברים, עד כדי כך מחבר הספר הרב החסיד ז"ל תוקע מסמרים בזה וביתד בל ימוט באימות הדברים.
לאור האמור נעמדת לפנינו שאלה גדולה ומטרידה, האם עלינו לשקול לפי"ז מחדש איך להורות בזה את ההלכה?
מצד אחד תימא גדולה מאד איך שידיעה מציאותית חשובה ונחוצה כזאת נעלמה מעיני כל העדה, גם מדור הקודם, שדנו בדבר זה, ורובם אסרו הכניסה לקבר רחל, ואפילו המיעוט שדנו להתיר היה זה רק מתוך כניסה במבוא צר ע"י דיוני וצירופי ספיקות וספק ספיקות דחוקים, ואילו היה להם ידיעה מהאמור הרי היה מוכן לפניהם פתח - היתר רחב כפתחו של אולם, וכל הדיונים היו מיותרים?
אולם מאידך, הא גברא רבא חסידא ופרישא קמעיד לפנינו על הדבר הזה בצורה ברורה ובודאות כזאת שסודר הכל מראש באופן היעיל ביותר שכהנים יוכלו ליכנס שם ואפילו המדקדקים עליהם ביותר?
ויתכן על כן לומר שרובם של אלה שדנו מקדם בדבר הזה היה זה לפני שבנו כותלי בית קבורת רחל אמנו ותקנו המצבה הגדולה בצורה האמורה בדרך ובאופן שלא יהא חשש ופקפוק כל שהוא מכניסת הכהנים לשם, ואילו המיעוט שהוסיפו לדון על כך לאחר זמן ההקמה הנז' רק מהם בלבד היה זה בהעלם דבר? וזה כבר יתכן.
ומובן שיחיד לא יכול להכריע בזה כעת, וההכרעה על כך יכולה להיות רק במושב זקנים של גדולי תורה ויראה ולאחר שיוסיפו להתחקות על כך בדרכים מקובלים.

יש לכם שאלות ודילמות הלכתיות בשליחות? צוות שטראוס-עמיאל וברן-עמיאל ישמח לענות לכם באופן אישי! רק שילחו את השאלה ל: rabanim@ots.org.il


מזל טוב להרב אביעד והודיה פתוחי-חותם, שליחינו בטורונטו, לרגל הולדת הבת, וייקרא שמה בישראל: נֹעַם תֵּבֵל. יהי רצון שתזכו לגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים!

בקשות בשבת-/ מפי הרב יהושע גרינשטיין
"אל תשאל את הרב"/# מפי הרב יהושע גרינשטיין
"ציונים למצוות?"  מפי הרב יהושע גרינשטיין

פרשת וירא
אוסף דברי תורה על פרשת השבוע, מאתר "ישיבות בני עקיבא"
ברית יוסף יצחק/ ארגון לברית מילה


יום רביעי, 25 באוקטובר 2017

פרשת לך לך תשע"ח




פרשת לך לך


בס"ד
ה' מרחשון, תשע"ח
25/10/17
 

            לכבוד משפחות שטראוס-עמיאל וברן-עמיאל,

            באמצע פרשת השבוע שלנו, פרשת לך לך, אברהם אבינו נכנס לשדה הקרב, להילחם במלחמת "אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת-הַחֲמִשָּׁה." אבל הוא לא לבד, שכן מקדים הכתוב, "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם" (בראשית יד:יג). וכן הסיפור מסתיים (שם כד): "בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם."
"אשכל" מופיע עוד פעם אחת בתורה, בסיפור המרגלים. ולפי מדרש רבה שמה (במדבר רבה טז:טז), זה לא מקרי: "'למקום ההוא קרא נחל אשכול'— זש"ה (ישעיה מו, י) 'מגיד מראשית אחרית' שהכל צפוי היה לפני הקב"ה: אשכול אוהבו של אברהם היה, ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו." ומה בדיוק קורה שם? "'ויבאו עד נחל אשכול' — לא רצו ליטול מפירות א"י; אילולי כלב ששלף את הזיין וירץ לפניהם ואמר להם: אם אין אתם נוטלים או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם, לא היו נוטלים. לפיכך (יהושע יד:ט): 'אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה.'" אותו אשכול שהיה אוהבו של אברהם גר באזור חברון, וכן נחל אשכול נמצא שם, וכן כלב זוכה באותה נחלה.
זה יכול לעזור לנו להסביר עניין קצת מסובך: מתי ואיפה התקלקלו המרגלים? הכלי יקר טוען (במדבר יג:כב): "בבואם לחברון וראו שם מעלת הארץ על מצרים היו כלם בלב אחד כאיש אחד לספר בשבח הארץ, ואחר כן נתקלקלו; ובאותה שעה צדיקים היו." כמו שרש"י (שם, ג) מעיר על "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל-פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים": "כל אנשים שבמקרא ל' חשיבות ואותה שעה כשרים היו."
אבל מה עם דברי הגמרא (סוטה לד:-לה.): "'וישובו מתור הארץ... וילכו ויבאו'—א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מקיש הליכה לביאה מה ביאה בעצה רעה אף הליכה בעצה רעה"? איזו הליכה ואיזו ביאה? כשהמרגלים יוצאים, הפועל הוא "שלח" או "עלה." אבל "ויבאו" כן מופיע: "ויבאו עד נחל אשכול." אם כן, אפשר לפרש ככה: בהגיעם לנחל אשכול כבר היו בעצה רעה, ונשארו באותה עצה רעה עד שחזרו למדבר פארן. וכן מעיד המדרש שכלב היה חייב לשלוף את חרבו בנחל אשכול.
אבל מתי הגיעו לנחל אשכול? זה לא מפורש בקרא, אבל קשה מאד להגיד שהיו נענשים "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר-תַּרְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה" אם לא היו בעצה רעה, לכל הפחות, רוב הזמן, היינו 21 ימים. לפי החשבון בגמרא תענית, ארבעים הימים מסתיימים בח' באב, ותמוז היה מלא באותה שנה. 8 ימים מחודש אב ו-13 ימים מחודש תמוז מביא אותנו לי"ח בתמוז. זאת אומרת שאותם אנשים כשרים וצדיקים הגיעו לעצה רעה למחרת שבעה עשר בתמוז.
מה משמעותה של י"ז בתמוז בשנה השנית ליציאת מצרים? הוא יום השנה לכל אלו שנפלו בחטא העגל, האלפים שנידונו למות, שנספו במגיפה ושנפלו בחרב: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות לב:כח). ומי חסר מהמשלחת הזו? שבט לוי, שמשה ואהרן עומדים בראשם. אין ספק שכל אחד מהמרגלים הכיר אנשים שנפלו בחטא העגל. יהושע, משרתו של משה, וכלב, נכדו של חור (עיין דה"א ד), רואים את זה אחרת; אבל עשרת המרגלים מגיעים להחלטה גורלית.
ואיך כל זה קשור לאשכול, אוהבו של אברהם? אשכול ואחיו "הֵם בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם." אין להם שום קשר לאומי או דתי לאברהם אבינו, אבל הם מכבדים ומוקירים אותו—ולא רק בפה, אלא ביד שבה שלופה חרב. הם לא אחים בדם, אלא אחים לנשק. "הָאֲנָשִׁים" האלה מוכנים לצאת למלחמה כדי להציל את לוט, שעזב את אברהם למרות ש"אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ." אבל אותם "אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" בנחל אשכל הולכים דווקא בעקבות לוט, לא בעקבות ענר, אשכל וממרא. וכן מצהיר החכם מכל אדם (משלי כז:י): "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק." עם ישראל חייב להתחזק באהבה ובאחווה כדי לראות ניצחון.

שבת שלום וחורף טוב,
הרב יוסי בלק


מה חיפש הקב"ה?
הרב אורי פיש
פרשתנו מתחילה בזה שה' מתגלה לאברהם ומודיע לו שהוא נבחר להיות אבי עם ה', אומה שבסוף תהיה ברכה לכל העולם (בראשית יב:א-ג): "ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה. ואברכה מברכיך, ומקללך אאר; ונברכו בך כל משפחת האדמה:"
לעומת זאת, בשבוע שעבר קראנו על זה שהקב"ה בוחר מישהו להיות אבי העולם אחר המבול (שם ו:ט-יג): "אלה תולדת נח: נח איש צדיק; תמים היה בדרתיו; את הא-להים התהלך נח. ויולד נח שלשה בנים, את שם, את חם, ואת יפת. ותשחת הארץ לפני הא-להים, ותמלא הארץ חמס. וירא א-להים את הארץ, והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר א-להים לנח: קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ:"
מפרשים רבים מנסים להסביר את ההבדל בין תיאור בחירת נח לתיאור בחירת אברהם. במקרה של נח, התורה מסבירה למה הקב"ה בוחר אותו מכל האנושות—"נח איש צדיק; תמים היה בדרתיו; את הא-להים התהלך נח"—במקרה של אברהם, זה חסר. העובדה שלא מוכרים מעשיו הטובים של אברהם לפני בחירתו היא אפילו יותר מוזרה לאור קורות החיים המרשימים שמעניק לו התורה שבעל פה: מסירת נפש וחינוך המונים לעזוב עבודה זרה ולעשות חסד. אם כל זה נכון, למה זה לא מוזכר בתורה שבכתב, במפורש?
כמו שכבר הזכרנו, מפרשים רבים מנסים לענות על השאלה הזאת, אבל אני רוצה להוסיף עוד תשובה, שיש בה מסר חשוב בשביל כולנו. כנראה, התורה אכן מזכירה למה נבחר אברהם בפרשת השבוע הבא (שם יח:יט): "כי ידעתיו, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה', לעשות צדקה ומשפט—למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו."
ה' אהב את אברהם מתוך כמה סיבות, אבל הסיבה שהוא בחר באברהם להיות אבי אומה חדשה לא היתה מפני גדלותו כבן-אדם; אלא, ה' ידע שהבנים שלו יהיו "גוי גדול." נח היה צדיק יחיד, אבל לא הצליח לחנך את בניו ללכת בדרכו. אולי התורה לא מזכירה את כל הדברים המרשימים שעשה אברהם בתור יחיד, כדי להדגיש שהסיבה העיקרית לבחירת היהודי הראשון לא הייתה עבור אישיותו, אלא יכולתו לחנך את בניו. המעבר מ"יחידי סגולה" ל"עם סגולה" שמתחיל בפרשתנו הוא, כנראה, האתגר העיקרי עבור צאצאי אברהם עד היום.



בדין ההבדלים בין מנהג א"י ומנהג חו"ל בשאילת גשמים
הרב בצלאל שטרן
שו"ת בצל החכמה חלק א סימן סב

דין בן חו"ל בא"י ובן א"י בחו"ל ודעתו לחזור לענין ותן טל ומטר
נשאלתי מאחד שנסע מפה לבקר בארץ ישראל שבועות מספר ולחזור אח"כ לכאן, איך עליו לנהוג בענין שאלת ותן טל ומטר, כי בא"י מתחילין לשאול בז' במרחשון ובחו"ל ביום ס' אחר תקופת תשרי כבאו"ח (סי' קי"ז סעי' א'). ועתה מה דינו באותן הימים שבין ז' מרחשון לס' ימים אחר התקופה. אם עליו לשאל כבני א"י אחרי שהוא נמצא שם באותו זמן, או כבני חו"ל הואיל ודעתו לחזור.
 ואמרתי אחרי שנמצא מחלוקת הפוסקים בזה, מוטב שישאל בא"י איך נוהגים שם, ועכ"ז לא אמנע מלהעלות בכתב את אשר נלענ"ד בזה בס"ד.
א) הברכי יוסף באו"ח (סי' קי"ז אות ה') כתב וז"ל, בן חו"ל הנמצא בא"י ובן א"י הנמצא בחו"ל כל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה. וטעמא, דבן חו"ל הנמצא בא"י הוא צריך לחיי שעה באותם הימים עמהם, ובן א"י הנמצא בחו"ל הוא יחיד בחו"ל ואין היחיד שואל כו' ודלא כהרדב"ז ופר"ח עכ"ל. אמנם הפרמ"ג שם (משבצות סק"א) כ' וז"ל, בן א"י בחו"ל או להיפך עפר"ח אם דעתו תוך שנה לחזור שואל כמקומו, ואם דעתו אחר שנה שואל כמקום שהוא שם אעפ"י שיש לו אשה ובנים בביתו עכ"ל. ועיי' משנה ברורה (שם סק"ה) שהעתיק דברי הפרמ"ג ככתבו וכלשונו.
והנה המעיין בפר"ח (שם אות ב') יראה שהפר"ח לא כ' דינו רק בבני א"י הנמצאים בחו"ל ולא מיירא כלל מבני חו"ל הנמצאים בא"י, וכן העתיק דבריו הבאר היטב (שם סק"ד) ע"ש. ונראה דהפרמ"ג ס"ל מסברא דנפשי', דאין לחלק לדעת הפר"ח בין בני חו"ל הנמצאים בא"י לבני א"י הנמצאים בחו"ל. ומ"מ אחרי שלדעת הברכ"י יש סברא נכונה לחלק ביניהם א"כ נהי דבבן א"י הנמצא בחו"ל חולק הפר"ח על סברת הברכ"י וס"ל דכל שדעתו לחזור תוך שנה שואל כבני א"י, ונראה דאין זה נחשב לדעתו, כיחיד השואל, כיון שהוא בן א"י ומצרפינן לי' אל הצבור השואל בא"י, מ"מ בבן חו"ל הנמצא בא"י שפיר י"ל דגם הפר"ח מודה, שגם אם דעתו לחזור תוך שנה ישאל כבני א"י, כיון שאף הוא צריך באותם הימים לחיי שעה עמהם, כסברת הברכ"י. ואף שאם יחזור תוך שנה לא יהנה ממה שיצמח ע"י גשמי שנה זו, מ"מ מתוך שירדו גשמים יהיה אפשר לקנות תבואת שנה שעברה בקל ובזול, עיי' ברכות (נ"ט א) כד מפתח בבי מטרא בר כו' ובפרש"י שם.
ויותר מזה נלענ"ד ליתן טעם ולומר שהפר"ח לא כ' דינו רק בבני א"י שבאו לחו"ל דוקא, אבל בבני חו"ל הנמצאים בא"י גם הפר"ח מודה שאפי' דעתם לחזור באותה שנה מ"מ צריכים לשאול כבני א"י. שהרי כל שלא ירדו גשמים בא"י עד י"ז במרחשון, ת"ח מתחילים להתענות, הגיע ר"ח כסלו ולא ירדו גשמים בי"ד גוזרין ג' תעניות על הציבור כו' כבמתני' דמס' תענית (י' א, וי"ב ב) וכ"ה בשו"ע או"ח (סי' תקע"ה סעי' א - ד) וע"ש (סעי' ז'). ועל כן אם הצבור בא"י מקדימין תפלה לצרה, לשאול גשמים מז' במרחשון, בודאי מסתבר שגם בני חו"ל הנמצאים שם באותה שעה צריכים להשתתף עמהם בתפלה זו, כדין הולך ממקום שאין מתענים למקום שמתענים, שצריך להתענות עמהם כבתענית (י ב) וכ"ה באו"ח (סי' תקע"ד סעי' ב'). וע"ש ברמ"א דאם בא לשם מבעוד יום צריך לקבל עליו התענית ולהשלימו וע"ש בטו"ז (סק"א) דאפי' לא קיבל עליו בפירוש כיון שהי' שם בשעת קבלת הצבור חלה עליו התענית ממילא ואפי' כשדעתו לחזור ואסור לאכול אפי' חוץ לתחום. ועיי' שו"ע או"ח (סי' תקע"ו) דמתענין על צרה שלא באה, שלא תבא עש"ה. וא"כ ה"ה בנ"ד כשהולך למקום שמתפללין על צרה שלא באה שלא תבא, שעליו להתפלל עמהם.
ב) אמנם אם בהגיע ז' במרחשון שכח ולא שאל מסתבר דכיון שלא שאל עדיין באותה שנה כלל כי בתפלה הראשונה או בתפלות הראשונות שכח לשאול, אז כיון שדעתו לחזור באותה שנה א"צ לחזור ולהתפלל כיון שלדעת הפרמ"ג הנ"ל אפי' לכתחלה א"צ לשאול. אבל אם כבר שאל פעם אחת ואח"כ שכח נראה שצריך לחזור ולהתפלל וטוב שיתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש בה דבר, וה"ה באין דעתו לחזור באותה שנה ושכח לשאול בתפלה ראשונה שיתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש בה דבר.
 ג) והנה בבן א"י שיצא לחו"ל, העתקתי לעיל (אות א') דעת הפר"ח שאם דעתו לחזור תוך שנה שואל כבני א"י, ודעת הברכ"י בזה (סי' קי"ז אות ה' ז') דכל שהגיע לפני ז' במרחשון לתחום חו"ל אפי' הוא עדיין חוץ לתחום מן הישוב כל שהוא על אדמת חו"ל שואל כבני חו"ל אפי' דעתו לחזור באותה שנה, כיון שהוא שם יחיד ואין היחיד שואל. ואף דכ' שם "אף דאכתי לא מטא לעיר", ע"כ כוונתו שאפי' לא מטא לתחום העיר, ומשו"ה מסיים שם עלה ולא דמי לער"פ כו' ור"ל דלענין מלאכה בער"פ מבואר בשו"ע או"ח (סי' תס"ח סעי' ד') דבמדבר וה"ה חוץ לתחום אינו נוהג כחומרת מקום ההוא, לענין שאלה שאני ומטעם שהזכרתי, שאין היחיד שואל.
 ד) ואם בן א"י זה הי' בז' במרחשון עדיין בא"י ושאל שם כמנהג בני א"י אז אם אח"כ יצא מא"י לחו"ל ואכתי פשו ימים רבים עד יום ס' בתקופה כ' בברכ"י (שם אות ו) דכיון שכבר התחיל לשאול בא"י ימשיך לשאול גם בחו"ל דלא להוי כחוכא ואיטלולא. ובזה נלע"ד פשוט בס"ד, שאם שכח ולא שאל בחו"ל שא"צ לחזור ולהתפלל כיון שמדינא א"צ לשאול שם. - גם נלענ"ד שעד יום ס' לאחר התקופה שהוא זמן שאלה לבני חו"ל לא יעבור לפני התיבה, ואם שכח ועבר אז בתפלת הלחש ישאל כמנהגו ובחזרת התפלה בפני הציבור לא ישאל כמנהג המקום. כן מוכח מדברי הברכ"י (שם אות ח) וכן יש ללמוד ממש"כ השע"ת (סי' תצ"ו סוס"ק ד'), בבן חו"ל בא"י ודעתו לחזור ועובר לפני התיבה ביו"ט ב' ש"ג, יתפלל בלחש של יו"ט ובקול רם של חול ע"ש. ומינה דבנ"ד יעשה כמש"כ. - עוד נלענ"ד דעד כאן לא כ' הברכ"י שאם כבר התחיל לשאול בא"י שוב לא יפסיק אפי' כשיצא מא"י לחו"ל אלא בבן א"י שיצא לחו"ל ודעתו לחזור לא"י, אבל כשאין דעתו לחזור ומכש"כ בן חו"ל שהי' בא"י ושאל שם כדינו וכמש"כ (אות א'), אם אח"כ חוזר לחו"ל ועוד יש ימים עד ס' לתקופה, שאינו שואל בחו"ל. דלא שייך לחייבו לשאול משום דלא להוי כחוכא ואיטלולא, אלא בבן א"י ודעתו לחזור כיון שסו"ס עדיין בן א"י הוא, משא"כ בהני שהזכרתי.

 


יש לכם שאלות ודילמות הלכתיות בשליחות? צוות שטראוס-עמיאל וברן-עמיאל ישמח לענות לכם באופן אישי! רק שילחו את השאלה ל: rabanim@ots.org.il


מזל טוב לשליחינו "על הקו" הרב אילן ונעמי מייזר לרגל הולדת הבן. יהי רצון שתזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים.



·         קורבנות בתפילה: תחליף או הדבר האמיתי?-/ מאת הרב יהושע גרינשטיין
·          מחוייבות מתוך פחד: יהדות פרימטיבית/# מאת הרב יהושע גרינשטיין
·          רכבת הרים רגשית/#  מאת הרב יהושע גרינשטיין

ז' מרחשון
                     מדוע לא מתחילים לבקש גשמים מוקדם יותר אחרי שנים של בצורת בישראל? מאת הרב יהושע גרינשטיין
                      בקשת גשמים- נוקיר לפני שלא נוכל...מאת הרב יהושע גרינשטיין
                     "ז' במרחשוון ונושא הגשם," מאתר המרכז לתכנון לימודים, מכללת קיי, באר שבע

פרשת לך לך
                     "אברהם אבינו ואביו תרח—ניתוק או המשכיות?", מאת הרב דורי הנמן*
                     אוסף דברי תורה על פרשת לך לך, מאתר "כיפה"

י"א מרחשון: יום פטירת רחל אמנו

                     חיי רחל אמנו, מאתר "א-ב בחינוך ביתי"
·         יום פטירת רחל אמנו מאתר רשת אמי"ת